אחת הבעיות הקשות שאיתן מנסה להתמודד רפואת השיניים בכלל והתחום של השתלות שיניים בפרט בשנים האחרונות היא בעיית ספיגת העצם בלסת שנוצרת בעיקר בקרב אנשים מבוגרים.
חוסר עצם בלסת מתחיל באיבוד שיניים
בפינו קיימות שתי עצמות לסת התחתונה והעליונה כשתפקידן הוא כפול. תפקיד אחד הוא בעל מאפיין אסתטי יותר – להחזיק את המבנה התחתון של פנינו ולכן, אנשים שסובלים מחוסר עצם נוטים להיות עם פנים צרים ולכאורה "מצומקים" יותר בחלק התחתון של הפנים.
התפקיד השני הוא תפקיד חשוב הרבה יותר והוא להחזיק את מערכת השיניים שלנו. כלומר, שורשי השיניים שלנו מעוגנים אל עצמות הלסת.
חוסר עצם בלסת לא קורה בין לילה, זהו תהליך ממושך שקורה לאורך שנים אך בגלל שאינו מלווה בכאבים או תחושות כלשהן לרוב שמים לב אליו רק כאשר מאוחר מידי. חוסר העצם בלסת נוצר למעשה מספיגה של חומרי הבניין המרכיבים את עצמות הלסת חזרה לגוף.
ספיגה זו לא קורית במקרה. במצב תקין כאשר בלסתותינו יש שיניים טבעיות המעוגנות אל עצמות הלסת, הגוף מזהה את החיבור של שורשי השיניים לעצמות הלסת. בזכות הזיהוי הזה הגוף משמר את עצם הלסת כדי שתמלא את ייעודה ותהווה עוגן למערכת השיניים.
אך במקרים שבהם השיניים הטבעיות התחילו ליפול או ששיניים לא טובות נעקרו, הגוף מזהה מצב חדש שבו במיקום מסוים בעצם הלסת אין חיבור של שורשי השן.
מבחינת הגוף, המצב הזה אומר לו שאין צורך בעצם הלסת, ולכן מתחיל תהליך של ספיגת חומרי הבניין של אזור העצם הבעייתי. זאת, בכדי שחומרי הבניין של העצם יפעלו במקום שבו הגוף נחוץ להם.
מצבים כאלו מחמירים לדוגמא בשימוש ממושך בשיניים תותבות כאשר לאורך שנים אין עיגון של שום דבר לעצם הלסת ובמקרים כאלו עלול להיווצר מצב של חוסר עצם קיצוני שיקשה מאוד על שיקום הפה ועל ביצוע השתלת שיניים.
ישנן שיטות שונות שבהן נעשה שימוש כדי להתמודד עם מצבים של חוסר עצם בלסת.
ביצוע מהיר לדוגמא של השתלת שיניים מסייע לבלום חלק ניכר מספיגת העצם, כיוון שהגוף מזהה את השתלים הדנטליים שמעוגנים ללסת ולכן, מקטין משמעותית את ספיגת העצם באזורי ההשתלה.
שיטה נוספת לפתרון הבעיה היא שימוש בשתלים דנטליים ייחודיים הקרויים שתלים זיגומטיים. שתלים אלו הם שתלים ארוכים, המתחברים לאזור עצם הלחי (הזיגומה) במקום לעצם הלסת החסרה.
שיטה נוספת וחדשה יחסית שבה נעשה שימוש היא שיטת ה-Socket shield. מטרת השיטה היא להצליח לעקור שיניים לא טובות אבל עדיין "לשכנע את הגוף" שלא לבצע ספיגה של חומרי הבניין של עצם הלסת ולהשאיר אותה שלמה.
בשיטה זו כאשר מבצעים השתלת שיניים מלאה בכל הלסת ועדיין יש מספר שיניים שמעוגנות ברמה כזו או אחרת אל הלסת לא עוקרים אותן לחלוטין בשיטה הקלאסית, אלא חותכים את השיניים ומשאירים בדרך כלל כמחצית מהשורש בתוך הלסת. את החור שנוצר אפשר לסגור או להשתמש בו לעיגול של שתלים דנטליים. הגוף, באמצעות שיטה זו, מזהה את שורשי השן בעצם הלסת, למרות שהשיניים הטבעיות התנתקו ולא מבצעות תהליך של ספיגת העצם.
