בימים עברו נתקלנו לעתים קרובות מאוד באנשים שהוכרזו בתור "מסורבי טיפול" השתלת שיניים. תופעה זו נבעה מכך שבזמנו היו בעיות רפואיות מסוימות שפגעו באופן משמעותי בסיכויי ההצלחה של השתלת שיניים, ומאחר ותחום רפואת השיניים לא היה יכול אז להציע פתרון לבעיות הללו אז האנשים שלקו בהם סורבו.
הסיבה המרכזית בזמנו שבגללה מטופל היה מוכרז מסורב טיפול נבעה ממחסור של עצם בלסת. המחסור נוצר בעקבות אובדן של שן. הביולוגיה האנושית, שאיננה מכירה את האופציה של השתלת שיניים, מגיעה למסקנה שאזור זה בלסת סיים את תפקידו מאחר ואין בו שן ולכן מפרקת את העצם לטובת אזורים אחרים בגוף שזקוקים לסידן. התוצאה של תהליך זה היא שאין מספיק עצם בלסת כדי להכין את התשתית להצבת השן המלאכותית.
עם התפתחות הטכנולוגיה ותחום רפואת השיניים פותחו דרכים שונות לעקוף את בעיית מחסור העצם בלסת. לדוגמה, שימוש בשתלים זיגומטיים – שתלים ארוכים יותר ביחס לשתלים הסטנדרטיים שמעוגנים לא בעצם הלסת, אלא בעצם הלחי שנקראת זיגומה, ומכאן השם. שתלי הזיגומה נותנים מענה למקרים קשים של חוסר עצם קיצוני באזור הלסת, גם התחתונה וגם העליונה.
פיתוח מעניין נוסף בתחום השתלת השיניים אשר עונה על בעיית המחסור בעצם נקראת השתלת שיניים בזאלית. בניגוד להשתלת רגילה, בהשתלה זו המבנה של השתל אינו של בורג אלא של דיסקים שטוחים, ומכאן שמה הפופולארי יותר "שתלי דיסק". אותם דיסקים נותנים לרופא השיניים את האפשרות לחבר את השתלים מצידי החניכיים ובאופן זה לעקוף את הבעיה.
אמנם קיימים פתרונות מוכרים יותר לציבור כמו תוספת עצם והרמת סינוס, אך מדובר בפרוצדורות כירורגיות שאחריהן דרושה תקופת החלמה משמעותית שבמהלכה המטופלים נאלצים להסתפק בפיתרון זמני בלבד, ולפעמים בלתי אסתטי, כמו תותבות או שיניים מודבקות לפני קבלת השתלים הקבועים.
אך ישנן בעיות בריאותיות נוספות שבגינן הוכרזו מטופלים מסויימים כמסורבי טיפול השתלת שיניים. במאמר זה נתמקד בשלוש בעיות עיקריות וכיצד רפואת השיניים מתמודדת עמן.
מצב רפואי נפוץ מאוד, בעיקר בעולם המערבי, הוא מחלת הסוכרת. מבחינת רופא השיניים, הבעיה מתחילה כאשר הסוכרת איננה מאוזנת. הסיבה – במצב זה תהליך הריפוי נעשה בקצב איטי מדי והחשש הוא שהשתלים לא יקלטו.
מה שיוצר את הסיטואציה הבעייתית הוא המוגלובין A1C. אצל אדם בריא הערך התקין שלו עומד על 7.2, אך אצל אלה שלוקים בסוכרת הערך גבוה יותר. ככל שהערך עולה כך יורדים סיכויי ההצלחה של השתלת השיניים.
בפועל אין מניעה אמיתית מלבצע השתלת שיניים אצל חולים בסוכרת, אך זה מותנה בכך שיצליחו לאזן את הערכים הרלוונטיים על מנת שההשתלה תצליח. עקרונית ניתן לטפל גם בחולים שהערך של המוגלובין A1C אצלם הוא קצת מעל 7.2, אך כאמור הסיכויים יורדים בהתאם ויש לקחת זאת בחשבון.
אנשים אשר חולים במחלות לב לוקחים תרופות באופן קבוע, אבל חלק מאותן תרופות עלול לשבש את סיכויי ההצלחה של טיפולי שיניים בגלל שהן נוגדות קרישה. בין התרופות שנחשבות כבעייתיות ניתן למצוא את הקומדין ותרופות אחרות שדומות לה.
כדי שההשתלה תעבור בהצלחה, יש להפסיק את נטילת נוגדי הקרישה כמה ימים לפני ההגעה למרפאת השיניים, זאת כמובן בתיאום מלא עם הרופא המטפל. אורך ההפסקה תלוי באופי הטיפול ויכול לנוע בין חמישה לעשרה ימים. בנוסף, מומלץ היום שלפני הפרוצדורה לעבור בדיקת דם כדי לברר ערכי הקרישה.
לא רק בעיות רפואיות פיזיות עלולות לגרום למטופל להיחשב כמסורב טיפול. חלק קטן מהמטופלים סובלים מחרדה בלתי רציונלית שאיננה מאפשרת לטפל בהם, מה שנקרא "חרדה דנטלית". חרדה זו יכולה לנבוע מסיבות רבות, החל מחוויה לא נעימה אצל רופא שיניים, כלה בחוסר ידע והבנה לגבי הטיפול ועד לסיפורי אימה מוגזמים.
למצב כזה יכולים להיות כמה פתרונות אפשריים – לפעמים שיחת הסבר עם רופא השיניים על אופי הפרוצדורה יכולה לעזור, מוזיקת רקע מרגיעה בזמן הטיפול, שימוש בגז צחוק ובמקרים חריגים טיפול תחת הרדמה מלאה. ישנם גם פתרונות נוספים שאינם מערבים את רופא השיניים כמו נטילת כדורי הרגעה או קבלת טיפול פסיכולוגי שמקנה כלים להתמודדות עם החרדה הבלתי רציונלית מהטיפול.
בשורה התחתונה, אמנם תופעת מסורבי הטיפול עוד לא נעלמה ומטופלים רבים עדיין נתקלים בה, אך רפואת השיניים המודרנית כבר מצאה פתרונות שונים למגוון של בעיות רקע שבעבר לא היה ניתן לתת להם מענה הולם.
