שתלים זיגומטיים משמשים כפתרון מתקדם למקרים קיצוניים וייחודיים של שיקומי פה. בניגוד לשתלי שיניים רגילים, שתלים זיגומטיים מחוברים לעצם הזיגומה, במקום לעצם הלסת, ובכך מאפשרים ביצוע השתלות שיניים גם במקרים של חוסר עצם בלסת.
עד לפני כמה שנים, מטופלים רבים היו מנועים מביצוע השתלת שיניים עקב מחסור קיצוני בעצם הלסת, העצם עליה נהוג להרכיב את השתלים הדנטליים. כדי להתמודד עם מצב זה פותחו השתלים הזיגומטיים, שתלים ארוכים במיוחד שבמקום להתחבר לעצם הלסת, כפי שעושים השתלים רגילים, מתחברים לעצם הלחי – הזיגומה. השתלים הזיגומטיים יצרו מהפך של ממש בחייהם של מטופלים רבים שבעבר נחשבו 'מסורבי טיפול' ואיפשרו גם להם להנות ממערכת שיניים חדשה.
בפה שלנו קיימות שתי עצמות לסת – עצם הלסת העליונה ועצם הלסת התחתונה. השיניים הטבעיות שלנו מעוגנות ומחוברות לעצמות הלסת על ידי שורשי השן. אולם, כאשר קיים מחסור בשיניים לאורך זמן, כחלק מחילוף החומרים והשמירה על האיזון הפנימי (הומאוסטזיס), הגוף סופג חזרה אליו את מרכיבי עצם הלסת ומפנה את אותם מרכיבים למקומות אחרים בגוף שזקוקים להם. כלומר, הגוף 'מבין' כי יותר אין שימוש בעצמות הלסת ובצורה טבעית מפנה פחות משאבים אל האזורים שאינם בשימוש.
המשמעות היא שכאשר מצב של חוסר שיניים לא מטופל באופן מיידי, אלא נמשך לאורך זמן, נוצרת שחיקה הולכת וגדלה של עצם הלסת שעלולה להגיע עד לאובדן של חלקים שלמים ממנה או של כולה.
ממש כפי שהשיניים הטבעיות שלנו יושבות על עצם הלסת, גם השתלים דנטליים, שנועדו להחליף את השיניים הטבעיות, מעוגנים לעצמות הלסת. לכן, כשמבצעים השתלת שיניים או השתלת שיניים בכל שיטה אחרת, יש צורך בעצם לסת מתפקדת כדי לעגן את השתלים. הבעיה נוצרת כאשר השתלת השיניים מגיעה לאחר שכבר נוצר מצב של מחסור קיצוני בעצם הלסת.
כאמור, השתלים זיגומטיים הם שתלים דנטליים ארוכים יותר מהשתלים הדנטליים הרגילים. במקרים של חוסר קיצוני בעצם הלסת שתלים אלו לא מעוגנים לעצם החסרה, אלא 'עוקפים אותה' ומעוגנים ישירות לעצם הלחי – הזיגומה. בכך, ניתן לבצע השתלת שיניים גם במקרים שבהם יש חוסר בעצם הלסת העליונה. פרוצדורה זו אמנם נחשבת למורכבת יותר מהשתלת שיניים רגילה ודורשת מיומנות מצד הרופא המטפל, לאחריו נהנה המטופל ממערכת שיניים חדשה ומתפקדת.
