החיים בצל נגיף האיידס אינם פשוטים. זו מחלה שמעוררת תחושת פחד לא רק אצל החולה אלא גם אצל אנשים רבים הסובבים אותו, לפעמים עד כדי כך שאותם חולים סובלים מאפליה בתחומים מסוימים. חלק מזה נובע מבורות ומאמונות שגויות בנוגע לדרכי ההידבקות באיידס. במאמר זה נעשה סדר בנוגע לדרכי ההידבקות במחלה ונסביר מדוע השתלות שיניים לחולי איידס אינן נחשבות מקרה שדורש יחס או טיפול שונה בהשוואה למטופל רגיל.
איידס (AIDS) הוא ראשי תיבות של Acquired Immune Deficiency Syndrome, או בעברית "כשל חיסוני נרכש". הכשל נוצר על ידי וירוס ה-HIV, שתוקף את תאי הדם הלבנים ("לימפוציטים" בעגה הרפואית) וכך מחליש דרמטית את היכולת של מערכת החיסון להתמודד עם חיידקים עויינים. התוצאה היא שבשלב מתקדם של המחלה כל זיהום פשוט שחודר לגוף מחמיר במהרה מאחר ובפועל אין כמעט תאים לבנים כשירים שמסוגלים לעצור אותו מלהתפשט הלאה. מרגע ההדבקה בוירוס ועד להופעת הכשל החיסוני הנרכש יכולות לעבור שנים רבות, לפעמים אפילו 10 ומעלה.
דרכי ההדבקה ב-HIV היא במגע בין נוזלי גוף שמכילים את הוירוס – דם ונוזל זרע. מגע זה יכול להיווצר ביחסי מין בלתי מוגנים, שימוש במחטים שלא חוטאו לאחר השימוש ובעת לידה או הנקה בין האם לתינוקה.
בהזדמנות זו חשוב לשבור את המיתוס השגוי ולהדגיש כי הסיכויים להדבקה בחשיפה לריר הם נמוכים מאוד, ולכן אין מניעה פרקטית מהגשת טיפולי שיניים לחולי איידס. בנוסף, איידס אינו מועבר בזיעה או במגע עם העור של המטופל, כלומר אין שום סיכוי שמטופל ידבק במחלה רק בגלל שחולה איידס ישב על כסא הטיפולים לפניו.
על פי הוועד למלחמה באיידס, שנשען על נוהל שפורסם על ידי משרד הבריאות הישראלי, "אין למנוע טיפול מנשאי HIV ואין להפלות אותם בשום צורה". המשמעות של הנחיות אלה היא שעל כל רופאי השיניים להתייחס לכל מטופל כאל בעל פוטנציאל לשאת מחלה זיהומית מבלי לתת יחס שונה לחולי איידס. כלומר, על רופא השיניים להקפיד על כללי הסטרליזציה הסטנדרטיים, שכוללים שימוש בכלים סטריליים, כדי למנוע העברה של מחלות מדבקות בין מטופלים וכדי לשמור על בריאותם.
אפליה של מטופלים שאובחנו כנשאי HIV מהווה הפרה משמעותית של הנחיות אלה ואם רופא שיניים סירב לקבל אתכם בשל כך, ניתן בתגובה לפנות אל הוועד למלחמה באיידס על מנת להציף את הבעיה אל הדרגים המתאימים.
כיום, אנשים רבים סובלים ממחלות כרוניות ועדיין, לרוב, אפשר לבצע בהם טיפול ברמת בטיחות גבוהה גם מבחינת שמירה על מצבם הבריאותי וגם מבחינת שמירה על סטרליזציה שתגן על מטופלים אחרים ועל הצוות הרפואי. הדבר נכון כמובן גם עבור חולי איידס.
השתלות שיניים הוא טיפול שתפור לאנשים שסובלים ממחלות כרוניות – בעוד השתלת שיניים סטנדרטית מורכבת ממספר גדול יותר של פרוצדורות כירורגיות ולכן מספר ההזדמנויות להתפתחות זיהומים גדול יותר, בהשתלת שיניים הטיפול הוא קצר ומהיר ולכן הסיכון נמוך יותר, מה גם שמשפר את סיכויי ההצלחה של ההשתלה בהתאם לכך.
גם למקרי קיצון של שילוב בין כמה מחלות כרוניות במקביל, לדוגמה מטופלים שסובלים מבעיות לב וכליות, יש מענה. מטופלים כאלה שנמצאים בסיכון גבוה יכולים לעבור את הטיפול בבית חולים שיש לו מחלקה לטיפולי שיניים, שמבצע טיפולים שגרתיים וגם השתלות על פי צורך. כמובן שלא צריך על כל מחלה כרונית לרוץ מיד אל בית החולים – עדיף קודם כל להתייעץ עם רופא השיניים והוא יחליט, על פי שיקול דעתו המקצועי, האם ניתן לבצע את הטיפול אצלו בקליניקה או שיש להפנות למחלקה בבית החולים.
